סקירת תערוכת היימטקסטיל 2023

המדיום הוא המסר. משנות השישים ועד היום, הציטוט הזה נשחק עד כדי סיסמה. אלא שאין להתווכח עם האמת העומדת ביסודה של כל אמירה בנאלית והמדיום הנוכחי - הידיעון שלנו - אכן מאפשר להרחיב ואף לבקר את המסרים שכבר עלו בסטורי של עמוד האינסטגרם שלנו במהלך תערוכת היימטקסטיל ובחסותה [מי שלא מכירה - ift_il - קישורית - כאן]. אגב, מי שלא עקבה אחרי הפרסומים או רוצה לחזור ולהתרשם מחדש, שמרנו את הכל בהיילייט Heimtextil 2023.

לפני שנתחיל בסיקור, יש להקדים ולומר שאנחנו ממליצים בחום לבקר ולהציג ביריד היימטקסטיל. קודם כל מפני שזה מקום מעולה להכיר את השדה ולהרחיב אופקים. הזדמנות לתפוס את גודל התעשייה ואת מגוון האפשרויות שהיא מעניקה. די להתבונן בנתונים היבשים, כדי להבין כמה עובדות פשוטות על שוק טקסטיל הבית העולמי ועל השדה בו פועל השוק הזה.

בהתאם לנתונים שפרסם היריד, השנה לקחו בו חלק כ-2400 מציגים, מ-59 מדינות שונות. עם זאת, מבחינת ההתפלגות של המציגים, הרי שמעל למחציתם מגיעים מארבע מדינות בלבד: 429 מסין השולטת בכיפה ביד רמה ואף מאיישת שני אולמות שלמים ב״עיר״ הירידים של מסה פרנקפורט - החברה הגרמנית שמפיקה את יריד היימטקסטיל, כמו גם שורה ארוכה של ירידים נוספים ביניהם טק-טקסטיל וטק-פרוסס. מיד אחרי סין, נלחמות על שאריות הייצור העולמי; הודו, טורקיה ופקיסטן עם 382, 321 ו-269 מציגים בהתאמה.

ה״שליטה״ של מדינות המזרח בייצור הטקסטיל העולמי, הפכה בשני העשורים האחרונים לעובדה מוגמרת שאין מנוס אלא לקבל אותה. על כן כל כך מפתיעה הנוכחות הרחבה של חברות איטלקיות וספרדיות ביריד - מעל מאה מציגים מכל מדינה. את הנוכחות האיטלקית ליוותה סוכנות המסחר [ITA - Italian Trade Agency], המייצגת 22 יצרנים איטלקים, מתוך סך של 146 חברות איטלקיות שהשתתפו ביריד. מה שאולי מעלה שאלות ביחס ליתר החברות האיטלקיות המציגות ביריד: האם גם הן חברות יצרניות? ואם לאו, האם הייצור גופו, עדיין בעל משמעות כלשהי ככל שהדברים נוגעים להתפלגות ההון?

כפי שציין בפני כותבת שורות אלו פלוני אלמוני (נקרא לו ג׳ון) בשיחת חולין מזדמנת; ׳המדינות העניות הן אלו שמייצרות׳ - כרוצה לומר: ייצור אינו ערובה לכלכלה יציבה. אלא שבמבט מן החוץ (נאמר של חיזר) גם דיאט קולה עלול להיראות כמו משקה משמין, הלא רק בעלי הגוף נוהגים לשתות משקאות דיאטטיים. אלמלא אבדן הכושר היצרני בארצנו, האם ניתן היה להסביר את הידלדלות הנוכחות הישראלית מדי שנה. כיצד מדינת המוחות הקודחים, היצירתיים והחדשניים ביותר, מצליחה להעמיד רק שלושה נציגים בשנה זו: פלוקטקס ונאצ׳יק המציעים בדי ריפוד, ובת שבע גבסו באולם המעצבים. זאת בעוד רק לפני כעשור או שניים גופים ממשלתיים מישראל נהגו לממן ביתן לאומי לטובת עשרות חברות טקסטיל בית ישראליות.

דבריו של ג׳ון - האלמוני המזדמן, אינם ריקים מתוכן, שכן כלכלת שפע, בוודאי אינה יכולה לעמוד על רבבות הפועלים המאיישים את מפעלי הייצור. הפרולטריון אינו סועד את נפשו במסעדות היוקרה, הממלאות את פרנקפורט ואשר אל אחת מהן הוזמנו העיתונאים הזרים לארוחת הערב המסורתית שעורך היריד עבורם. חסרונם של ירידי מסה פרנקפורט עבור המסעדנים של העיר לאורך שלושת השנים האחרונות, בהן הוקפאה פעילות הירידים, הודגש על ידי דטליף בראון Detlef Braun] - חבר הנהלה של ירידי מסה פרנקפורט. בנאומו בפתיחת הארוחה טען בראון כי היימטקסטיל - כמו גם יתר ירידי מסה פרנקפורט, מתקשים לעמוד על רגליהם. הנאום היה רווי ברטוריקה המשקפת מאבק וקשיים, אשר קשה לומר שלא היו ניכרים לעין גם ביריד עצמו, בראש ובראשונה בתצוגת הטרנדים המסורתית. תחת מיצבי הענק המזוהים עם היימטקסטיל, השנה צומצמה התצוגה ונושלה מן הראווה האופיינית לה. אפקט ה-WOW שהופיע בחומרי הפרסום והשיווק של היריד היה לנוכח-נפקד.

החלוקה של הטרנדים לקטגוריות, נעה כבכל שנה מן הטבע לתרבות, כאשר ההבדלים ביניהן פרומים ומטושטשים למדי. שכן במסגרת הקטגוריה Nature Engineered, המייצגת לכאורה, תהליכים טכנולוגיים מתקדמים, הובאו דוגמאות לפרקטיקות מכניות, דוגמת סדנת ההדגמה של סטודיו תומאס וויילי, במהלכה טחן וויילי תערובת חומרים אורגנית במכשיר שאינו אלא מטחנת בשר ידנית. התוצאה הסופית הייתה חומר רך, ריחני למדי, בצבעוניות כהה כשל אריזות מוצרי הטבק בישראל. בניגוד לתוצר נטול האפקט שהוצג בסדנה, הרי שעל פי רוב התוצרים של הסטודיו עדכניים ונאים למראה. כך למשל עבור חברת הקוסמטיקה לנקום, בנו המעצבים אסטרטגיה לעיצוב מתחדש ושימוש חוזר בשאריות הלבנדר שנשארות לאחר הפקת תמציות הריח עבור מוצרי הבישום של החברה. עד כה, עבור לנקום, שאריות הלבנדר היו פסולת ותו לאו, אולם בעזרת סטודיו תומאס וויילי, הפכה הפסולת לחומרים קשיחים, דמויי פלסטיק או סיבית שיכולים לחזור ולשמש את החברה [קישורית לדוגמאות - כאן].

מרענן למדי השינוי בשיח, ביתר דיוק במינוחים. קרולין טיל, שותפה מייסדת בסוכנות פרנקלין טיל, האחראית על עריכת הטרנדים, הצהירה כבר בתחילת הסיור הראשון כי השנה ביקשו לשים דגש לא על המעגליות - Circularity, אלא על עיצוב משובי או מתחדש - Regenerative Design. יתרה על כן ובניגוד למקובל, הדגש אינו על הצבעים או הצורה, אלא על התפישה, המהות העומדת מאחורי הרעיונות השונים. טיל חידדה את הניסיון למוטט את הדיכוטומיה המסורתית לפיה חומרים טבעיים מיטיבים בעוד הסינטטיים מזיקים וייתכן כי מסיבה זו הגבולות היו נזילים מאי פעם.

מעט ממה שהוצג היה פורץ דרך, אף לא חידש דבר מה קיים. לשם דוגמה בקטגוריה From Nature, הציגו צמד המעצבים סבסטיאן וסייג׳ לסטודיו Hul le Kes, סדנת צביעת בדים טבעית, שאינה שונה כהוא זה מהפרקטיקה של המעצבת הותיקה אילנה אפרתי. בהרצאה שנתנו הזוג, הרחיבו השניים על פעילות הסטודיו וסיפרו כי חלק ניכר מהעבודה הוא מיחדוש פריטים ישנים, בהם שמיכות ומפות שהופכות למעילים עדכניים ולחלופין פריטים של לקוחות פרטיים המבקשים לצבוע אותם מחדש, לתקנם או להופכם לפריט אחר. שובה את הלב האופן בו מתייחסים המעצבים לתיקוני הפריטים, שכן אלו דוגלים בתיקונים גלויים, החושפים לדעתם, את הסיפור שמאחורי הפריט. קשה שלא להישבות בלהט של הזוג, ממש כפי שקשה היה לאורך השנים שלא להיסחף אחר הפרקטיקה הסנטימנטלית כמעט, של המעצבת הישראלית נעמי מערבי.

חשוב להדגיש כי לתיקונים מסוגים שונים הוקדשה קטגוריה שלמה - Make and Remake, במסגרתה הוצגו לא מעט יוזמות, אשר הלכה למעשה מחיות מחדש מלאכות תיקון מסורתיות. על מגמה דומה הרחיב המגזין Theory of Fashion Russia, בגיליון 64 שיצא למיטב ידיעתנו רק ברוסית [מי שדוברת את השפה ומתעניינת תוכל למצוא אותו - כאן]. נותר רק לקוות כי הלכי רוח אלו לא יפסחו על ארצנו הקטנטונת, שכן ההיסטוריה המקומית הייתה גדושה בבעלי מלאכה למיניהם, אולם נשכחה עם השנים לטובת החדש והחדשני ולא המחודש והמסורתי.

אולי מן הראוי בהקשר זה לזכור כי אין החדש יכול לצמוח על בלי מה. שכן מספר לא מבוטל של פרקטיקות ׳חדשניות׳ למראה, אינן אלא יישומים יצירתיים של טכנולוגיות הקיימות שנים רבות. על בסיס דומה, נרשם הפטנט של חברת Renewcell, המציעה למכירה גליונות של עיסה הניתנת להמסה (dissolving pulp) ממנה ניתן לייצר חוטים של ויסקוזה, ליוסל, מודל וכיוצא באלו. הפטנט של החברה רשום על המוצר circulose, שתהליך הייצור שלו - כפי שהסבירה נציגת החברה נורה אסלנדר (Nora Eslander), דומה מאוד למחזור נייר מסורתי. כך בשלב ראשון הפריטים ממויינים לפי סוגי הטקסטיל ולאחר מכן נגרסים, בדומה לתהליכי הייצור במפעל הטקסטיל הישראלי עופרטקס. בשלב שני, פירורי הטקסטיל משוקעים במים ובחומרים כימים, אודותיהם אסלנדר נמנעה מלפרט מן הסיבות המובנות מאליהן. לאחר יבוש מתקבל המוצר הסופי, אותו החברה מוכרת לתאגידי הענק דוגמת H&M. לשאלתנו, כיצד מתבצע הליך המיון הראשוני, קיבלנו את התשובה כי החברה אינה מבצעת את המיון, אלא רוכשת את הטקסטיל כשהוא כבר ממויין מספקים חיצוניים. כמו כן, כאשר ביקשנו לדעת כמה אחוזים מחומרי הגלם של החברה מגיעים מפסולת טקסטיל, הלקוחה מהבגדים עצמם וכמה מטקסטיל תעשייתי אותו קל יותר למיין, נציגת החברה הבהירה שהנתונים אינם בידיה. נוכח הדברים, לא נותר אלא לתהות, האם עדיף לעשות משהו מלא לעשות דבר?