מה לעשות?

אלכס פרידמן
18 במרץ 2020
מה עושים בזמני משבר?
בניגוד למקובל ונוכח המצב, אחרוג ממנהגי וארשה לעצמי לכתוב בגוף ראשון, על כן במחילה מכן, אבקש להתייחס לדברים האמורים בהתאם - כהבעת עמדה אישית.
הודעת הרשויות במוצאי שבת (14 למרץ, 2020) הותירה אף את הספקניות שביננו, לא רק בלי כוס קפה לרפואה, אלא אף נישלה מאיתנו את ההנאת שבזחיחות נוכח ההיסטריה ההמונית. מעתה (ועד … הלא נודע) מגדלי השן אינם נחלת האליטה, אלא מבצרי הכלל עמוסים בנייר טואלט וקיתונות של אי וודאות.
האמת היא שבמצב הנוכחי רב הנסתר מן הגלוי. רק לפני חודש ימים נדמה היה שהפגיעה הגדולה ביותר תהיה ביכולות הייצור של הקמעונאים ובפרט חמשת החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה - קסטרו, גולף, תפרון, דלתא וקבוצת בריל (אפשר לקחת בחשבון גם את המשביר). כבר ב-03 לפברואר, הזריזות מתוך החמש; גולף בשם חברת הבת עדיקה, דלתא ותפרון הודיעו על פגיעה צפויה בטווח הבינוני והארוך. כשבוע מאוחר יותר קסטרו ובריל (בהתאמה ב-10 וב-11 לפברואר) הצטרפו עם הודעות דומות - גם הן לא צפו פגיעה בטווח המיידי. את החששות לעתיד (הבינוני והארוך) הפיג אסף אלפרוביץ׳ (סמנכ״ל הכספים של דלתא גליל תעשיות בע״מ), החתום על ההודעה, בתזכורות על אודות מערך הייצור הגלובאלי והמבוזר של החברה (להודעה המלאה, כנסו למאי״ה). בתפרון אף הגדילו לעשות ובהודעה השניה מיום 25.02.2020 הצהירו כי למרות הירידה הצפויה במכירות המגזר הקמעונאי; ״החברה מזהה מגמה של עליה בהזמנות מגזר המותגים של החברה (שרובו המכריע של הייצור שלו נעשה בירדן ובישראל)״ (ההדגשה שלי א.פ - להודעה המלאה, כנסו למאי״ה).
לרגע נדמה היה שהכוכבים מסתדרים לטובת היצרנים המקומיים. כמו בסצינה סוריאליסטית של טקס הכתרה בדיוני (ואירוני, כמובן); ה-kə-ˈrō-nə שעל ראשה של סין, השיבה עטרה ליושנת הייצור הישראלי. ימים ספורים לפני הבחירות, רחובות דרך יפו-תל אביב שקקו חיים; הזמנות חדשות נכנסו, מכולות של סחורה שונעו ממקום למקום, חלק מהיצרנים אף השמישו מכונות ישנות שהעלו אבק בשנים האחרונות. ולמרות שמדובר היה רק בעלייה של כ-20% (כך משיחות פרטיות שערכתי בשבוע שעבר עם שני יצרנים) בהזמנות, ואף כי כמות הלקוחות החדשים הייתה קטנה באופן יחסי, האופטימיות אחזה ביצרנים המקומיים. היה זה רגע של צדק פואטי; הוכחה ניצחת לחשיבות הייצור המקומי, וחולשתן של כלכלות מבוססות תיווך, על פני רעותן היצרניות.
אולם אסיפת העיתונאים תחת הגבלות המרחק החדשות, הרחיקה גם את האופטימיות הרבה מעבר לשני המטרים המומלצים. הפגיעה הצפוייה במסחר בהחלט תהיה אנושה עבור חלק מהמותגים. למען האמת, ללא המסחר מתאיינת גם חשיבות הייצור; הלא בשביל מי תייצר? בשביל כל אותם ׳עובדים בלתי חיוניים׳ שנשלחו לחל״ת? רק בענף האופנה נשלחו לביתם עשרות אלפי עובדים (13,000 לפי פרסום ידיעות אחרונות מיום 15.03.2020). מקרב החברות הציבוריות, בריל היחידה שהודיעה כי תמשיך לשלם לעובדים ׳שאינם חיוניים׳ עד סוף השבוע הזה (הודעה לרשות לניירות ערך מיום 15.03.2020 - להודעה המלאה), זאת נוסף על קיצוץ של 20% בשכרם של כלל חברי הנהלת החברה והקבוצה. דוד שוורצבר, מנכ״ל עדיקה והמשנה למנכ״ל, צבי אלון, אמנם ויתרו על משכורתם, אך באותה נשימה הודיעו כי בכוונתם לשקול צעדים נוספים ״לרבות צמצום/ביטול תשלומים לספקים ולצדדים שלישיים״ (הודעה לרשות לניירות ערך מיום 15.03.2020 - להודעה המלאה). גם קסטרו יצאה בהודעה כמעט זהה יום לפני כן (להודעה המלאה, כנסו). נראה כי בשלב זה, בריל היא היחידה שמצליחה לחשב כמה צעדים קדימה ולמנף את המשבר לקידום מטרותיה משכבר הימים. שכן כבר הספיקה להציב אולטימטום להנהלת המרכזים המסחריים, לפיו מתחילת חודש מרץ ועד לסיום תקופת משבר הקורונה, החברה תשלם את דמי הניהול והשכירות ״באמצעות תשלום הנגזר כאחוז מפדיון בלבד״ (ראי הפניה להודעה מעלה). אף כי מטרה זו אינה זרה ליתר הקמעונאים בענף, עושה רושם כי ההמולה והשאון הכללי אוחזים בארזים שעלותם נושרת עוד בטרם נפלה בהם שלכת. ואם זהו מצבם, מה יגידו אזובי הקיר...
בואו, לרגע, נחשוב על זה - כולנו - מה לעשות?